"מדוע אני שרדתי והם לא?" השאלה הזו רודפת רבים מניצולי 7 באוקטובר. היא לא רציונלית אך אנושית עד מאוד. MHFA ישראל מתייחסת לתופעה הזו, המכונה אשמת הניצול.
אשמה יכולה להתבטא בדרכים רבות: חזרה כפייתית על החלטות שנלקחו בזמן ההתקפה, האשמה עצמית על כישלונות מדומיינים, או קושי לחוות שמחה גם ברגעי ביטחון. היא עלולה להתפתח לדיכאון או להתנהגות הרסנית.
MHFA ישראל מלמדת שאשמה אינה פסק דין — היא סימפטום. היא מאותתת שהמוח מתקשה לעבד את הטראומה. במקום להתווכח עם האשמה, המתנדבים לומדים להכיר בה: "מובן שאתה מרגיש כך. זו הדרך של המוח שלך לנסות להתמודד."
החלמה מתחילה בהבנה שהישרדות אינה בגידה. לחיות, ולחיות היטב, יכולה להיות מחווה לאלו שלא שרדו.
פוסטים נוספים שיעניינו אותך
מדע האבל הקולקטיבי: איך אומות מתאבלות
אבל נחשב לעתים קרובות לחוויה פרטית — משהו שמתאבלים עליו בחדרי שינה או ליד קברים. אבל בישראל, האבל קולקטיבי.
אבלמדע האבל הקולקטיבי: איך אומות מתאבלות
אבל, במשך רוב ההיסטוריה, נחשב לאישי עמוקות. אבל המדע מגלה כעת שכאשר טראומה פוגעת באומה שלמה, האבל עצמו משנה צורה.
אבלאבל בתנועה: תמיכה במשפחות שאיבדו אהובים במלחמה
האבל אינו סטטי. הוא משתנה, גואה ושוקע בדרכים לא צפויות. למשפחות שאיבדו יקירים במתקפות 7 באוקטובר או במלחמה שאחריה, האבל הפך למלווה קבוע.
רוצים ללמוד עוד על MHFA?
הכשרת MHFA מעניקה כלים מעשיים לתמיכה בבריאות הנפש. הצטרפו לקהילה שלנו והפכו לחלק מהשינוי.